גזר דין בתיק ת"ד 4906-04-10

בתיק זה הורשעה הנאשמת, על פי הודאתה, בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, נהיגה רשלנית, סטייה מנתיב נסיעה וגרימת נזק לגוף ורכוש. 

על פי עובדות כתב האישום נהגה הנאשמת ברכבה ביום 6.5.09 בכביש 79 מכיוון מזרח למערב והתקרבה לצומת מרומזר בכניסה לביר אל-מכסור. הנאשמת הבחינה בעובדה כי הרמזור בכיוון נסיעתה באיחור ובכדי להמנע מכניסה לצומת או מפגיעה ברכב שעצר לפניה, סטתה בחדות ימינה, עלתה על אי התנועה שבצומת ופגעה ברכב בו נהג המנוח עלא מחמוד, אשר עמד בצומת ביציאה מהכפר והמתין להתחלפות לרמזור. כתוצאה מהפגיעה נפגע המנוח אנושות ומותו נקבע במקום וכן נחבלו בחבלות של ממש שני נוסעים נוספים ברכבו של המנוח, ונפצעה הנאשמת עצמה.

הנאשמת הודתה באשמה ובעניינה נערך תסקיר מבחן. מהתסקיר עולה תמונה של צעירה נורמטיבית, רווקה, אשר בעת התאונה למדה רוקחות בירדן, אולם בעקבותיו הפסיקה לימודיה וכיום היא לומדת לתואר אחות מוסמכת. הנאשמת קיבלה אחריות מלאה לאירוע וסיפרה על תסמונת פוסט טראומטית בעקבות האירוע, אשר הביא אותה אף למצב בו ניסתה לשים קץ לחייה.

שירות המבחן המליץ להביא בחשבון את מצבה הנפשי של הנאשמת, אשר לפי הערכת עורכת התסקיר עלול להדרדר במידה ותישלח למאסר בפועל, ולגזור עליה עונש שירוצה בעבודות שירות. 

המאשימה בטיעוניה ביקשה שלא לקבל את ההמלצה הנ"ל ולהטיל על הנאשמת עונש של מאסר בפועל. המאשימה הפנתה להלכה שנקבעה בע"פ 6755/09 ארז אלמוג נ' מ.י., לפיה השיקול המרכזי בענישה בתיקים מעין אלה הוא מידת הרשלנות של הנהג ולנסיבותיו האישיות יינתן משקל מופחת. המאשימה סבורה כי אין בנסיבותיה האישיות של הנאשמת כל חריג יוצא דופן המצדיק הקלה. ב"כ המאשימה הסביר כי המאשימה לא מתעלמת מהאמור בתסקיר לעניין מצבה הנפשי של הנאשמת,  יחד עם זאת, הוא סבור כי מצב נפשי כזה הוא מצב מצופה מאדם נורמטיבי שמעורב בתאונה כה קשה: "היות ורובם של האנשים המואשמים בעבירות אלו, הינם אנשים המכונים נורמטיביים. אנו מוצאים לא אחת בנאשמים בעבירות אלו, שהם נקלעו למצב נפשי קשה, בעקבות התאונה".

המאשימה סבורה כי רשלנותה של הנאשמת היא ברף העליון, ולפיכך, בהתאם לקביעת בית המשפט הרי גם במקרים אלה אין מנוס אלא מגזירת עונש מאסר ממשי.

המאשימה הגישה מכתב אביו של המנוח, אשר ישב איתו ברכב בעת התאונה ונפגע אף הוא בתאונה. האב תיאר את פגיעתו ופגיעת אשתו בתאונה, סיפר על מצבה הקשה של אשתו עקב הפגיעה ועל סבלו שלא יתואר מאז אובדן בנו והפיכתו יחד עם אשתו לשבר כלי כהגדרתו. האב סיפר כי מחמת סבלו לא יכול היה להגיע לדיונים מאחר ואינו יכול לראות את הנאשמת שגרמה לאירוע ומבקש כי יושת עליה העונש החמור ביותר האפשרי.

מנגד סבורה הסנגורית כי יש לקבל את המלצת שירות המבחן ולהסתפק בגזירת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. הסנגורית ציינה כי הודאת הנאשמת באשמה באה מתוך חרטה כנה ואמיתית והתאונה הינה החוויה הדומיננטית בחייה כיום, למרות שעברו כשנתיים מאז המקרה. הסנגורית ציינה כי הנאשמת ביצעה את העבירות כאשר היתה בגיל 20, אותו הגדירה כ"על גבול הקטינות", והפנתה אף לקביעות שירות המבחן כי הנאשמת עדיין נמצאת בהליך ההתבגרות.

עוד טענה הסניגורית כי יש להביא בחשבון לקולא את העובדה כי הנאשמת הייתה נהגת חדשה בעת האירוע ואילו היה נסיונה רב יותר יתכן והייתה מגיבה אחרת ומונעת את התאונה.

הסנגורית טענה כי יש להביא בחשבון גם עובדת היות הנאשמת נוצריה, המתגוררת בחברה סגורה. עובדה זו רלוונטית לשיטתה מאחר ואם יוטל עליה מאסר בפועל, הרי שהדבר יפגע בה חברתית ויקטין מהותית סיכוייה להינשא בעתיד.

שני הצדדים הגישו פסקי דין התומכת בשיטתם לקולא ולחומרה. לצערנו אכן קיימת פסיקה נרחבת בנושא כאוב זה של ענישת נהגים שגרמו לתאונות קטלניות, ומאחר והענישה הינה תמיד אינדיבידואלית ומשתנה ממקרה למקרה לפי נסיבותיו יכול כל צד למצוא תימוכין לגישתו במספר רב של פסקי דין.

יחד עם זאת, דומני כי ההלכה המרכזית כיום היא אכן ההלכה שהביאה המאשימה בעניין אלמוג ואת הדגש יש לשים על רמת הרשלנות. לאחר בחינת העובדות הרלוונטיות, לרבות התמונות והחומר שהוגש, מסקנתי היא כי מדובר ברשלנות שבוודאי אינה ברף הנמוך, אולם אף אינה ברמה הגבוהה ביותר. הנאשמת לא נהגה בפראות או ברשלנות מתמשכת, ואף לא נהגה במהירות גבוהה מהמותר. רשלנותה של הנאשמת במקרה זה באה לידי ביטוי ככל הנראה בחוסר תשומת לב לרמזור ולתנועה, וכאשר הבחינה באיחור כי היא עלולה לפגוע ברכב שלפניה ניסתה להמנע מהתאונה בחוסר מיומנות, וגרמה לאירוע הקשה.

כבתאונות רבות, ואולי במרבית התאונות, נגרם האירוע כתוצאה מחוסר תשומת לב לפרק זמן קצר שגרם למצב המסוכן. אין המדובר בחוסר תשומת לב ארוך ומתמשך, ובוודאי שאין מדובר בהתנהגות מודעת שגרמה למצב מסוכן.

סבורני כי בחינתו של פן זה של האירוע מצביע על מקרה גבולי על קו התפר שבין מקרה המצדיק הטלת עונש בעבודות שירות ומקרה המחייב הטלת עונש של מאסר בפועל. כאשר אמור לעיל אני מוסיף את נסיבותיה האישיות של הנאשמת כפי שתוארו בתסקיר, את מצבה האישי ונפשי בעקבות האירוע וטיעוני הסנגורית לקולא, הגעתי למסקנה כי במקרה דנן יש לקבל את המלצת שירות המבחן ולהסתפק בהטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

לצד עונש מקל יחסית ברכיב זה, ראיתי לנכון להעמיד את הנאשמת במבחן שהתאם להמלצת שירות המבחן, וכן לגזור עליה עונש פסילת רשיון לתקופה משמעותית וארוכה יחסית. 

לאור כל האמור לעיל, אני דן את הנאשמת לעונשים הבאים :

אני גוזר על הנאשמת עונש של עונש של מאסר לתקופה של שישה חודשים.

אני מורה כי עונש מאסר זה ירוצה בעבודות שירות, בבית הקשיש בשפרעם, כמפורט בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות מיום 3.8.11.

הנאשמת תתייצב לתחילת ריצוי עונשה ביום 26.9.11 בשעה 8:00 ביחידת עבודות השירות במתחם כלא חרמון.